הגורמים העיקריים לפציעות בעמוד השדרה בשירות הצבאי
1. נשיאת ציוד כבד ומאמץ פיזי
חיילים, במיוחד בתפקידי לוחמה, נדרשים לשאת משקלים כבדים למשך שעות ארוכות, לבצע קפיצות וריצות תחת עומס, ולשבת ממושכות בתנאים לא נוחים. עומס כזה עלול לגרום:
- בלטי דיסק
- פריצות דיסק (Herniated Disc)
- שברים דחוסים בחוליות
- שינויים ניווניים מואצים (Degenerative Disc Disease)
2. חבלות וטראומה ישירה
נפילות, קפיצות ממסוקים, תאונות רכב צבאי, ואפילו אימונים אינטנסיביים יכולים לגרום לחבלות ישירות בעמוד השדרה.
3. זעזועים חוזרים ונשנים
ריצה על משטח קשה עם ציוד כבד, ירי מאסיבי ממקלעים כבדים, ישיבה ממושכת ברכב קרבי (נגמ"ש, טנק, מסוק) יוצרים עומס מצטבר על הדיסקים שבין החוליות.
4. הישיבה הממושכת והלילות בשטח
גם תפקידים שאינם קרביים גורמים לעומסים, כמו נהגים הנמצאים שעות ארוכות ברכב צבאי, תצפיתנים שיושבים בתנוחות לא טבעיות, ופקידי שלישות שיושבים על כיסאות לא מותאמים.
*למאמר מורחב בנושא פריצת דיסק בצבא – לחצו כאן
האם משרד הביטחון מכיר בפציעות גב כנכות צה"ל?
הקושי בהוכחת הקשר הסיבתי
משרד הביטחון דוחה חלק גדול מהתביעות בטענה כי מדובר בבעיה ניוונית טבעית שאינה קשורה לשירות הצבאי. זהו טיעון נפוץ שנשען על ההנחה כי שחיקת הדיסקים היא חלק בלתי נמנע מהתבגרות הגוף, אך הוא מתעלם מהאופי הפיזי של השירות הצבאי.
שלוש הגישות הרפואיות המרכזיות
1. הגישה המחמירה של משרד הביטחון – "הכל ניווני"
רופאים מטעם משרד הביטחון טוענים ברוב המקרים כי פריצת דיסק היא תוצאה של שחיקה טבעית וכי אין קשר ישיר לשירות. לדוגמה:
- אם החייל מתלונן על כאבים רק לאחר השחרור – משרד הביטחון יטען שמדובר בבעיה שהתפתחה אחרי השירות.
- אם אין תיעוד רפואי מדויק מהשירות עצמו – התביעה תידחה בטענה שאין רצף תלונות.
- אם לחייל היו תלונות בעבר – יטענו שמדובר בבעיה קיימת שלא קשורה לשירות.
2. הגישה התומכת בקשר הסיבתי – "המאמץ גרם לפריצה"
רופאים עצמאיים שמתמנים למתן חוות דעת עבור התובע טוענים כי עומס חריג או מאמץ אינטנסיבי עלולים לגרום לפריצת דיסק גם אצל אדם בריא. מחקרים תומכים בגישה זו ומוכיחים כי עומסים כבדים, ריצה ממושכת עם ציוד כבד ונשיאת משאות תורמים לשחיקה מואצת.
3. הגישה המאוזנת – "שירות צבאי החמיר מצב קיים"
ישנם מקרים שבהם לחייל היה רקע של כאבי גב קלים, אך בעקבות השירות הוא סבל מהחמרה דרמטית. גישה זו מכירה בכך שגם אם הייתה שחיקה קודמת, הרי שהמאמץ הצבאי היה גורם מכריע בהפיכת המצב לבלתי נסבל.
למה כל כך הרבה תביעות נדחות?
משרד הביטחון מחפש רצף תלונות רפואיות ללא פערים. אם החייל לא פנה מספיק פעמים לרופא במהלך השירות – הסיכוי להכרה קטן.
בנוסף, קיימת גישה מערכתית להימנע מהכרה, מחשש שפתיחת השער תוביל לגל של תביעות.
דחיית התביעה – הדרך לבית המשפט
כאשר התביעה נדחית, יש אפשרות לערער בפני ועדה רפואית עליונה. אם גם שם התביעה נדחית, נותרה רק האפשרות לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים.
חשוב לדעת: ההליך המשפטי עלול להיות ארוך (שנים) ויקר מאוד, ולכן עדיף להגיש תביעה בצורה הטובה ביותר כבר מההתחלה.
ההשפעה הקריטית של זהות הרופא הבודק – האם ההכרה בנכות תלויה במזל?
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על סיכויי ההכרה בנכות צה"ל הוא זהות המומחה שממונה לבדוק את התיק הרפואי. במשרד הביטחון מועסקים רופאים המגיעים מרקעים שונים ובעלי השקפות רפואיות שונות לגבי הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין פגיעות בעמוד השדרה. בעוד שחלקם מחזיקים בגישה מחמירה התומכת בכך שפריצות דיסק הן בעיקר תוצאה של ניוון טבעי, אחרים מכירים בכך ששירות צבאי כרוך בעומסים קיצוניים שעשויים להוות גורם משמעותי בהתפתחות הפגיעה.
לעיתים, גורל התביעה תלוי באופן כמעט אקראי בשאלה איזה רופא ימונה לבדיקה. ישנם רופאים אשר נוטים לדחות כמעט כל תביעה בטענה של "גורמים טבעיים", בעוד שאחרים נותנים משקל משמעותי יותר להיסטוריה הרפואית של החייל ולמאמצים החריגים שבוצעו במהלך השירות. עובדה זו מובילה לכך שמקרים זהים יכולים לקבל תוצאות שונות לחלוטין, רק בגלל זהות הרופא שבדק את התיק.
לכן, קיימים מקרים בהם תובע אחד זוכה להכרה מהירה ואחוזי נכות גבוהים, בעוד שאחר עם פציעה זהה נאלץ להילחם בערעורים ואף לפנות לבית המשפט. מצב זה יוצר חוסר עקביות ופוגע בהליך ההכרה, שכן החיילים הפצועים אינם יכולים לדעת מראש כיצד תתקבל תביעתם. כדי להקטין את התלות בגורם המזל, מומלץ להצטייד מראש בחוות דעת רפואית פרטית שתספק תמונה רפואית מבוססת ומנומקת, שתוכל לסייע להתמודד מול רופא בעל גישה מחמירה מדי.
