מבוא: המספרים שמאחורי הפגיעות
אחוזי נכות. ביטוי טכני, כמעט קר, שבפועל נושא על גבו עול נפשי, פיזי וכלכלי של אלפי נכי צה"ל ונפגעי מערכות הביטחון. זהו המדד שעל פיו נקבעות זכויותיהם של אנשים שהקריבו למען המדינה, אך האם אפשר באמת לצמצם את מורכבות הפגיעה האנושית למספרים?
במיוחד לאחר מלחמת "חרבות ברזל", שבה נכי צה"ל נאלצים להתמודד עם מערכת עמוסה ולעיתים קרובות לא מספקת, עולה השאלה: האם אחוזי הנכות מצליחים לשקף נאמנה את מצוקתם של הנפגעים, או שמדובר במדד מוגבל שפוגע בזכויותיהם?
הפער בין המספר למציאות
כאשר הוועדות הרפואיות קובעות אחוזי נכות, הן עושות זאת לפי תקנות נוקשות שמטרתן לספק אחידות וצדק. אך האם מספר כמו 30% באמת משקף את עומק הפגיעה בנפש או בגוף? האם 70% נכות יכולים לתאר את חוויית היום-יום של אדם שמתקשה לתפקד?
אחוזי הנכות מתארים פגיעה בשפה פורמלית, אך הם מתעלמים לעיתים מהשלכות הרוחב:
- השפעה על המשפחה: פוסט טראומה אינה רק פגיעה אישית, אלא גם כזו המשפיעה על התא המשפחתי כולו.
- חוסר היכולת להתפרנס: פגיעות מסוימות עם נכות נמוכה יחסית (20%-30%) עלולות למנוע עבודה בתחומים מסוימים, אך לא מספקות תמיכה כספית מספקת.
- הפגיעה בכבוד: המספרים לא לוקחים בחשבון את תחושת האובדן וההשפלה שחש נפגע שמוצא את עצמו נאבק במערכת על זכותו לקבל הכרה מלאה.
עומס המערכת והשפעתו על אחוזי הנכות
המצב הנוכחי במשרד הביטחון, במיוחד לאחר מלחמת "חרבות ברזל", מדאיג במיוחד. גל עצום של תביעות, מחסור בכוח אדם, ושחיקה בקרב הרופאים בוועדות הרפואיות, מביאים לתופעה בעייתית:
- קביעת אחוזי נכות נמוכים מהמגיע: רופאים שחוקים ועמוסים מקבלים החלטות מהירות מדי, תוך שהם משווים בין מקרים חמורים במיוחד למקרים "פחות חמורים". מדד החומרה שלהם משתנה, ונפגעים רבים מקבלים הערכות נמוכות מדי שאינן משקפות את מצבם.
- התעלמות מהשלכות ארוכות טווח: פגיעות נפשיות כמו פוסט טראומה דורשות הבנה מעמיקה של ההשפעה המצטברת, אך עומס הוועדות מקשה על כך.
אם אתם מתכוננים לוועדה רפואית, חשוב להכיר את תהליך ההיערכות לוועדה הרפואית כדי למקסם את זכויותיכם
פוסט טראומה: דוגמה קלאסית של הפחתת זכויות
נפגעי פוסט טראומה מתמודדים עם קשיים שמערכת התקנות הקיימת לא תמיד מצליחה להכיל. התקנות מפרטות את אחוזי הנכות לפי רמות חומרה (10%-100%), אך הפגיעה עצמה לעיתים קשה יותר להגדרה:
- כיצד ניתן למדוד בצורה מדויקת את השפעת הפלאשבקים, החרדות, או אובדן תחושת הביטחון?
- האם אפשר לכמת את הקושי בתפקוד משפחתי או את חוסר היכולת להתמיד בעבודה?
מעבר לכך, העלויות הכלכליות של פוסט טראומה הן גבוהות במיוחד. טיפול פסיכולוגי ממושך, סיוע למשפחות הנפגעים, או התאמות דיור דורשים משאבים שהמערכת נוטה לצמצם.
למידע נוסף על הסימפטומים, ההתמודדות והזכויות לנפגעי פוסט טראומה בצה"ל, קראו כאן
איפה אנחנו טועים?
אחוזי הנכות, במתכונתם הנוכחית, נראים כפתרון בירוקרטי למערכת מורכבת. אבל הם לא מצליחים לשקף את כל האספקטים של הפגיעה האנושית.
כאן נעוצות הבעיות:
- צמצום הפגיעה למספרים: במקום לראות את האדם מאחורי התיק, המערכת בוחרת במספר שמקל על חישוב התקציב אך לא משרת את הנפגע.
- חוסר עקביות בין הוועדות: נפגעים דומים עלולים לקבל אחוזי נכות שונים בהתאם לרופא הבודק, לעומס באותו יום או לאיכות הייצוג שלהם.
- נטייה לקבוע נכות זמנית: רבים מקבלים נכות זמנית בשיעור נמוך, ונאלצים לעבור שוב ושוב ועדות כדי להוכיח את מצבם, מה שמגביר את הלחץ הנפשי.
