האתגר הרפואי והמשפטי בקביעת אחוזי נכות במשרד הביטחון לאחר מלחמת חרבות ברזל
מלחמת חרבות ברזל והמציאות החדשה של פגיעות ראש ופגיעות נפש
הלחימה במלחמת חרבות ברזל התאפיינה בחשיפה ממושכת לאירועים קיצוניים: לחימה בשטח בנוי, פיצוצים, ירי מאסיבי, פגיעות הדף, קריסות מבנים חשיפה וכו. תנאים אלה יוצרים קרקע ברורה להתפתחות פוסט־טראומה – אך גם לפגיעות ראש ופגיעות מוחיות, לעיתים מבלי שהלוחם עצמו היה מודע לכך בזמן אמת.
רבים מהחיילים לא פונו, לא איבדו הכרה, ולא עברו בדיקות הדמיה חריגות. הם חזרו להילחם, המשיכו לתפקד, ורק חודשים לאחר מכן החלו להרגיש שמשהו “לא עובד כמו פעם”: החשיבה איטית יותר, הזיכרון פחות חד, הריכוז מתפזר מהר, ומשימות פשוטות מרגישות מורכבות ומתישות.
זו אינה תופעה חריגה, אלא תוצאה מוכרת של לחימה, כפי שעולה שוב ושוב מהספרות הרפואית העוסקת בפגיעות הדף וחבלות ראש בלחימה.
*למאמר בנושא פגיעת ראש במלחמת חרבות ברזל והכרה כנכי צהל – לחצו כאן
פוסט־טראומה לעומת פגיעה קוגניטיבית – שתי פגיעות שונות
אחת הבעיות המרכזיות בתביעות מול משרד הביטחון היא הנטייה לערבב בין פוסט־טראומה לבין פגיעה קוגניטיבית, כאילו מדובר באותו דבר. בפועל, אלו שתי פגיעות שונות, עם מנגנון שונה, אבחון שונה וסעיפי נכות שונים.
פוסט־טראומה היא פגיעה נפשית. היא מתבטאת בין היתר בחרדה, דריכות יתר, פלשבקים, הימנעות, הפרעות שינה ולעיתים גם בקשיי ריכוז וזיכרון.
פגיעה קוגניטיבית, לעומת זאת, היא פגיעה בתפקוד המוחי עצמו – לעיתים כתוצאה מפגיעת הדף או חבלת ראש. היא מתבטאת בהאטה קוגניטיבית, קושי בלמידת מידע חדש, פגיעה בתכנון, בארגון וביכולת לעבור בין משימות.
נכון, יש חפיפה בתסמינים. אבל החפיפה אינה אומרת שמדובר באותה פגיעה.
למה כל כך קל להתבלבל בין השתיים
גם בספרות הרפואית מתוארת החפיפה הזו כאתגר אבחנתי. חייל עם PTSD יכול להיראות “מפוזר”, עייף, מתקשה לזכור. חייל עם פגיעה קוגניטיבית יכול להיראות דומה מאוד.
אלא שהמקור שונה:
- בפוסט־טראומה, הקושי הקוגניטיבי נובע מעומס רגשי, חרדה ודריכות.
- בפגיעה מוחית, הקושי נובע משינוי בתפקוד המוח – גם אם אין ממצא ברור ב־CT או MRI רגיל.
מחקרים רבים מראים כי בפגיעות הדף, במיוחד, ייתכנו שינויים מיקרוסקופיים במוח שאינם נראים בבדיקות הדמיה שגרתיות, אך משפיעים משמעותית על תפקוד יומיומי.
כאשר ועדה רפואית אינה מודעת להבחנה הזו, או בוחרת להתעלם ממנה – הדרך לקביעת נכות חסרה קצרה מאוד.
הטעות הנפוצה: "הכול על רקע PTSD"
בפועל, אנו נתקלים שוב ושוב בהחלטות שבהן הוועדה הרפואית קובעת אחוזי נכות קוגניטיביים נמוכים מאוד, או שוללת פגיעה קוגניטיבית לחלוטין, בנימוק שהקשיים נובעים מהפוסט־טראומה.
זו טעות נפוצה – והיא בעייתית.
הספרות הרפואית מראה כי גם כאשר קיימת פוסט־טראומה, יכולה להתקיים פגיעה קוגניטיבית עצמאית, במיוחד לאחר פגיעות הדף או חבלות ראש חוזרות. עצם קיומה של PTSD אינו שולל פגיעה מוחית, ואינו פוטר את הוועדה מחובתה לבדוק אותה.
*למאמר מורחב בנושא פוסט טראומה מהצבא וקביעת נכות במשרד הביטחון – לחצו כאן
ההיבט המשפטי: למה חייבים להגיש תביעה נפרדת על פגיעה קוגניטיבית
אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא ההנחה שדי בתביעה על פוסט־טראומה, ושהפגיעה הקוגניטיבית "תיכנס פנימה" באותה תביעה. בפועל, זה כמעט אף פעם לא קורה.
פגיעה קוגניטיבית היא עילת תביעה נפרדת.
המשמעות היא שחייבת להיות פנייה מסודרת לקצין התגמולים במשרד הביטחון, שמגדירה במפורש:
- פגיעת ראש / פגיעת הדף / חבלה מוחית
- תלונות קוגניטיביות עקב הפגיעה
- בקשה להכרה בפגיעה קוגניטיבית, בנוסף לפוסט־טראומה
בלי תביעה כזו – הוועדה הרפואית לא תדון בנושא!
חשוב להבין:
גם אם האדם כבר הוכר כנכה צה״ל על פוסט־טראומה – זה לא פוטר מהגשת תביעה נוספת על הפגיעה הקוגניטיבית. להפך. במקרים רבים, רק לאחר שמצבו הנפשי הוכר, מתברר עד כמה הפגיעה הקוגניטיבית משפיעה על התפקוד.
