מבוא: למה נכים רבים מרגישים שנפלו בין הכיסאות
הרבה מאוד חיילים שנפגעו בשירות, בין אם פיזית או נפשית, מגלים שתהליך התביעה מול משרד הביטחון הוא אחד מהדברים הכי מתישים שהם יעברו.
אחד המקומות הכי בעייתיים בתהליך הזה הוא הוועדות הרפואיות – שם נקבעים אחוזי הנכות והזכויות שיתקבעו בעקבות ההחלטת הוועדה.
רבים יוצאים מהוועדה בתחושה שההחלטה לא משקפת באמת את מצבם.
יש שמקבלים אחוזי נכות נמוכים מאוד, אחרים מופתעים מכמה גבוהים האחוזים, ולפעמים גם הוועדה העליונה קובעת תוצאה הפוכה לגמרי מהוועדה המחוזית.
אז איך זה קורה? למה יש כאלה פערים? ומה אפשר לעשות כדי להגיע לוועדה מוכן ולהגדיל את הסיכוי לצדק אמיתי?
מהי בכלל תביעת משרד הביטחון
כשחייל או איש ביטחון נפגע במהלך השירות ובעקבותיו הוא יכול להגיש תביעה למשרד הביטחון כדי שיוכר כנכה צה"ל.
מטרת התביעה היא להכיר בכך שהפגיעה נגרמה בשירות, ולקבוע כמה אחוזי נכות נגרמו בעקבותיה.
אחוזי הנכות משפיעים על כל מה שיבוא אחר כך: קצבה חודשית, טיפולים, זכויות שיקום, לימודים, דיור ועוד.
זו הסיבה שכל אחוז משנה – לפעמים אפילו שינוי קטן של 5% יכול לשנות את החיים.
איך מתחיל התהליך
-
הגשת תביעה לאגף שיקום נכים עם מסמכים רפואיים ותצהיר.
-
בחינת הקשר הסיבתי לשירות.
-
זימון לוועדה רפואית מחוזית – קביעה ראשונית של אחוזי הנכות.
-
אפשרות ערעור לוועדה רפואית עליונה.
-
במקרים מתאימים – עתירה לבית המשפט המחוזי (בשאלות משפטיות בלבד).
סרטונים בנושא הוועדות הרפואיות במשרד הביטחון
האמת על הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון
בעיות בועדת רפואית מולטי טראומה במשרד הביטחון | נכי חרבות ברזל
בעקבות מלחמת חרבות ברזל | פודקאסט בזכותכם - הכל על התביעה והזכויות במשרד הביטחון
ועדות משרד הביטחון: איך נקבעים אחוזי הנכות - זמניים או קבועים?
מה שרבים לא יודעים על הוועדות הרפואיות – סעיף 28 לחוק הנכים!
למה ההליך בוועדות הרפואיות כל כך ארוך ומסובך??
משרד הביטחון מכיר בקשר בין פוסט טראומה למחלות כרוניות – מה זה אומר בפועל?
לא למהר עם בקשות הזירוז בתביעה למשרד הביטחון
פגיעות הדף במלחמת חרבות ברזל: איך מקבלים אחוזי נכות על פוסט זעזוע מוח וכאבי ראש וסחרחורות?
חשיבות הכרת הזכויות של פצועי חרבות ברזל וקבלתן ממשרד הביטחון
הוועדה המחוזית – קביעה ראשונה של אחוזי נכות במשרד הביטחון
הוועדה המחוזית היא התחנה הראשונה והכי חשובה בתהליך קביעת אחוזי הנכות.
זוהי הוועדה הראשונה שבוחנת את המסמכים, שומעת את הנכה, ולעיתים גם קובעת את אחוזי הנכות הסופיים שיישארו איתו לשנים קדימה.
אבל מאחורי המונח “וועדה רפואית” מסתתרת מערכת הרבה יותר מורכבת ממה שנראה מבחוץ.
איפה מתקיימות הוועדות המחוזיות
ברוב המקרים, הוועדות הרפואיות המחוזיות (הראשונות) של משרד הביטחון מתקיימות בבתי חולים אזרחיים גדולים, המשמשים כספקי משנה של המשרד.
🏥 בית לוינשטיין (ברעננה),
🏥 שיבא תל השומר,
🏥 בלינסון (במרכז הרפואי רבין, פתח תקווה).
בתי החולים הללו חתומים על הסכמים עם משרד הביטחון, ומפעילים את הוועדות כחלק משירות חיצוני (outsourcing).
משרד הביטחון העדיף להוציא את הפעילות הזו לגורמים רפואיים אזרחיים בשל מחסור חמור ברופאים שמוכנים לשבת בוועדות באופן קבוע.
מי הם הרופאים שיושבים בוועדות
כאן מגיע אחד הנושאים הפחות מוכרים לציבור:
רוב הרופאים שיושבים בוועדות המחוזיות הם רופאים אזרחיים שעובדים בבתי החולים האלה – ולא עובדי משרד הביטחון במשרה מלאה.
בחלק מהמקרים מדובר ברופאים צעירים יחסית, שרק התחילו את דרכם בעולם קביעת הנכויות.
אחרים עושים את זה כהשלמת הכנסה, מעבר לעבודתם הרגילה בבית החולים.
יש גם רופאים שההנהלה בבית החולים מחייבת אותם להשתתף בוועדות כחלק מתנאי הקידום או הדרישה לקבלת תקן בכיר.
ומצד שני – יש גם כאלה שעושים את זה מתוך תחושת שליחות, רצון לעזור לנכי צה"ל ולתרום מניסיונם.
אבל חשוב להבין: לא פשוט להיות רופא בוועדות הרפואיות.
עבודה קשה, ביקורת רבה, תגמול נמוך
רופאי הוועדות נמצאים תחת לחץ אדיר – גם מצד משרד הביטחון וגם מצד הנכים.
הם נדרשים לדון בלא מעט תיקים, תחת מגבלות זמן, ולהכריע בהחלטות שמשפיעות על חייהם של אנשים.
הם גם חווים לא מעט ביקורת ציבורית, לעיתים חריפה, מצד נכים שמרגישים שנעשה להם עוול ולפעמים גם מצד משרד הביטחון שכועס עליהם.
וזה לא תמיד משתלם:
התגמול הכספי על עבודת הוועדות אינו גבוה, והעומס גדול.
רופאים רבים שמתחילים מתוך אידיאל של עזרה לנכים, אחרי תקופה קצרה נשחקים, מתאכזבים, ולעיתים פשוט מפסיקים לשבת בוועדות.
במשרד הביטחון מודעים לקושי הזה, ולכן לאורך השנים בוצעה הפרטה של המערך הוועדות הרפואיות,
כדי לאפשר לבתי חולים פרטיים וציבוריים להפעיל את הוועדות כקבלני משנה, במטרה לגייס כוח אדם רפואי נוסף ולהתמודד עם המחסור.
איך כל זה משפיע על אחוזי הנכות
לנכה שמגיע לוועדה רפואית מחוזית חשוב להבין את הרקע הזה:
הרופאים שמולו לא תמיד מנוסים בתחום הנכויות, לא תמיד מכירים את כל התקנות, ולעיתים גם אינם בקיאים בפסיקה המשפטית שמנחה את עבודת הוועדות.
חלקם מגיעים אחרי יום עבודה עמוס, חלקם בתחילת הדרך, וחלקם עושים את זה מחוץ לשעות הרגילות.
התוצאה:
לעיתים ההחלטות אינן מדויקות, יש טעויות בחישוב אחוזי הנכות, או חוסר אחידות בין ועדה לוועדה.
במקרים מסוימים, דווקא רופא צעיר שמזדהה עם הנכה ייתן אחוזים נדיבים מדי, ובמקרים אחרים, רופא אחר באותו מקום יקבע אחוזים נמוכים בהרבה על אותה פגיעה בדיוק.
הוועדה המחוזית כמראה של המערכת כולה
הוועדות המחוזיות בעצם משקפות את כל הבעיות של מערכת תביעות משרד הביטחון:
מחסור בכוח אדם, עומס, חוסר אחידות, הבדלים בין רופאים, ולחץ מתמיד מצד שני הצדדים – הנכים מצד אחד, ומשרד הביטחון מצד שני.
ולמרות הכול, רוב הרופאים כן מנסים לעשות את עבודתם בצורה הוגנת ומקצועית,
אבל הם חלק ממערכת מורכבת שקשה מאוד לעבוד בה.
לכן האחריות של הנכה או עורך דינו היא להגיע כמה שיותר מוכן – עם מסמכים, עם ידע, ועם הבנה איך להתנהל בוועדה בצורה נכונה.
** מעבר לפגיעות פיזיות, חלק גדול מהנכים סובלים גם מנזק נפשי בעקבות חרבות ברזל או השירות, בעיקר פוסט טראומה.
על ההליך הייחודי של הכרה בנכות נפשית ופוסט טראומה מול משרד הביטחון תוכלו לקרוא במדריך המלא שלנו כאן.”
ועדה העליונה במשרד הביטחון – השוואה לוועדה המחוזית
בעוד שהוועדה המחוזית היא המקום שבו מתבצעת הבדיקה הראשונית,
הוועדה העליונה היא הערכאה הבאה – מעין “בית משפט רפואי לערעורים”.
שם יושבים רופאים בכירים ומנוסים יותר, שמכירים טוב יותר את התקנות והפסיקה והוועדה המחוזית,
והם מחויבים לנמק כל החלטה כי הם יודעים שכל טעות יכולה להגיע לביקורת של בית המשפט המחוזי.
אבל עם הניסיון באה גם זהירות יתר ולעיתים גם חשדנות
ולכן, רופאים בוועדות העליונות בודקים לעומק כל פרט, לפעמים בחשדנות כלפי דברי הנכה.
יש להם יותר ידע, אבל גם פחות סבלנות.
במילים פשוטות:
הוועדות העליונות אמנם מנוסות ומדויקות יותר, אבל בפועל, היחס שם הרבה פחות אמפתי, והרבה פעמים גם פחות הוגן מבחינה רגשית.
הרופאים מרגישים שהם "שומרים על הקופה הציבורית" או על "האינטרס של המדינה", וזה מוביל לכך שהם בודקים כל מילה של הנכה כאילו הוא מנסה להוציא מהם משהו שלא מגיע לו.
הוועדה העליונה יכולה להפחית אחוזי נכות – אבל רק אחרי התראה רשמית ובכתב
הרבה נכים לא יודעים את זה, אבל בערעור לוועדה העליונה קיים גם סיכון ממשי להפחתת אחוזי הנכות.
אם הוועדה בוחנת את המסמכים וסבורה שהאחוזים שנקבעו בוועדה המחוזית גבוהים מדי – היא רשאית לשקול הפחתה, אך אסור לה לעשות זאת באופן מיידי או חד-צדדי.
הוועדה חייבת לציין בפרוטוקול ולשלוח הודעה בכתב לנכה או לבא כוחו, שבה היא מתריעה על כוונתה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו קודם.
באותו שלב ניתנת לנכה האפשרות להחליט אם הוא רוצה למשוך את הערעור.
אם הנכה מושך את הערעור, האחוזים הקיימים נשמרים ואין כל שינוי במצבו.
רק אם הוא מחליט להמשיך בהליך – הוועדה רשאית לדון מחדש בכל הנתונים,
ובסוף גם לקבוע אחוזים נמוכים יותר אם תמצא לכך הצדקה רפואית.
זו נקודה קריטית מאוד בתהליך:
נכה שמיוצג על ידי עורך דין מנוסה יידע בדיוק מתי לעצור,
ומתי משיכת הערעור תגן עליו מפני פגיעה באחוזי הנכות שכבר נקבעו לו.
